החלטה בתיק בש"פ 7880/04

           ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 40226/04.

1.        העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ומיוחסת לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על פי כתב האישום, ביום 31.7.2004 לפנות בוקר שהה העורר ביחד עם שניים מחבריו, גדי ראובן (להלן: המתלונן) ודוד דמטאו, ברחוב בן צבי בנתניה. העורר הבחין בחבר שלישי שנרדם בסמוך למקום הימצאם והחל לסטור לו ולדחוף אותו על מנת להעירו. המתלונן ביקש מן העורר שיחדל ממעשיו, ואז פרץ ביניהם ויכוח אלים. דוד ניסה להפריד בין השניים ולמנוע את הקטטה שהתפתחה, אולם העורר שזעם על כך שלף לעברו סכין והחל לרדוף אחריו. זמן קצר לאחר מכן שב העורר לבדו אל המתלונן, וזה שחשש לגורלו של דוד החל להתקדם לעבר העורר ובידו אבן, כשהוא שואל אותו שוב ושוב מה אירע לדוד. המתלונן השליך לעבר העורר את האבן ופגע בראשו, ואז, כך נטען, דקר אותו העורר בצד שמאל של חזהו ומתחת לצלעותיו. כתוצאה מן הדקירות נפצע המתלונן באורח קשה עד כי נשקפה סכנה לחייו.

2.        כתב האישום הוגש ביום 5.8.2004, ובד בבד עמו הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. במהלך הדיון בבקשה לא חלק העורר על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגדו, וכן על קיומה של עילת מעצר, והדיון התמקד בשאלה האם יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר.  בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' ברון) שלל את האפשרות לשחרר את העורר לחלופה כאמור, בציינו כי מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו עולה כי העורר מכחיש את מעורבותו באירוע ועל כן לא ניתן להעריך את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. שירות המבחן אף שלל בתסקירו את חלופות המעצר שהציע העורר בקובעו כי הן אינן הולמות, והביע ספק באשר לאפשרות שמי מבני משפחתו יוכל לפקח עליו באופן הולם.

3.        מכאן הערר שבפניי, בו מלין העורר על ההחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר. בא כוח העורר הדגיש בטיעוניו את גילו הצעיר של העורר (24 שנים) את עברו הנקי, וכן את העובדה ששירת שירות מלא ביחידה קרבית. בא כוח העורר הוסיף וטען כי בעת האירוע היה העורר שיכור כלוט וכי המתלונן השליך לעברו אבן שפגעה בראשו וסיכנה אותו, ועל כן הדקירות נשוא האישום הן לטעמו "על גבול ההגנה העצמית". עוד טען בא כוח העורר כי במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הוצעו חלופות נוספות על אלה שאליהן התייחס התסקיר, ולפיכך יש מקום להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו על מנת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופות אלה.

4.        דין הערר להידחות. המחוקק קבע כי שימוש בסכין מקים חזקת מסוכנות שעל הנאשם להפריכה, ובית-משפט זה חזר וקבע לא אחת כי יש לפעול בנחרצות למיגור תופעת הסכינאות, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 1049/04 שיטרית נ' מדינת ישראל). אכן, מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בסכין, אין לסמוך עליו שלא יחזור ויעשה בו שימוש פעם נוספת (ראו: בש"פ 5571/03 טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 411/91 בדארנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6678/93 מיזל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2773/02 יושבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שבפנינו רדף העורר, לכאורה, אחרי אחד מחבריו ובידו סכין (הודעת אבי קסטה מיום 3.8.2004, עמוד 1 שורה 20), ואז שב אל המתלונן ודקר אותו באזור הלב, ואך כפסע היה בינו ובין המוות. התרחשויות אלה אינן מתיישבות, לכאורה, עם טענת בא כוח העורר בדבר נסיבות הקרובות להגנה עצמית, ואף המתלונן טען כי השליך את האבן לעבר העורר רק לאחר שזה ניסה לדקור אותו (הודעת המתלונן מיום 4.8.2004 עמוד 3 שורה 13; הודעת אבי קסטה בעמוד 2 שורה 14). למרות חומרת המעשים המיוחסים לעורר, ובניגוד לעמדת המשיבה, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, וזאת נוכח מכלול הנסיבות בעניינו. דא עקא, מן התסקיר עלה כי שירות המבחן התקשה להעריך את רמת מסוכנותו של העורר, ולפיכך אין למצוא פגם בהחלטתו של בית המשפט שלא נענה לבקשה להורות על הגשת תסקיר משלים בעניינו של העורר. אוסיף כי טענת העורר לפיה בעת האירוע היה בגילופין אין בה כדי להקהות את מסוכנותו. אדרבא, מי שנותן עינו בכוס ובעת שהוא שתוי מבצע מעשים אלימים כמו אלה המיוחסים לעורר, קיים חשש כי יחזור על מעשים אלה אם ישוב וישתה לשוכרה (ראו והשוו: בש"פ 507/04 וונדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6186/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 993/01 גולובב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6888/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

           הערר נדחה, אפוא. אשר לטענות שמעלה העורר בעניין תנאי מעצרו, ממזכר משטרתי שהוגש על ידי בא כוח המשיבה עולה כי אין ממש בטענות שהועלו באשר לתנאי הלינה. עם זאת יש לעשות כל מאמץ להעביר את העורר בהקדם האפשרי מן המעצר בתחנת המשטרה, בה אינו זוכה לטיול יומי, למעצר במתקן של שירות בתי הסוהר, שם יזכה, כך יש לקוות, למלוא התנאים המגיעים לו כעצור.

           ניתנה היום, כ"ב אלול, התשס"ד (8.9.2004).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: